כך נכתב בגאווה על אריזת פלסטיק סגולה של ג׳ל כביסה בה התבוננו במהלך מפגשינו השני במרפסת. ״בהשראת ניחוח מפנק של פריחת השקד ורוח אביבית״ צוין בנוסף. על פי הכתוב על האריזה, לא יכול להיות דבר נפלא יותר מהחומר שבמיכל הענקי הזה לנקות באמצעותו את הבגדים שאנו לובשים. ואכן, ריח חזק וממכר בקע מתוך הפלסטיק. ריח שגרם לי לחשוב על ניקיון, רעננות ואף נוסטלגיה לניחוח הכביסה שסבתא תלתה לייבוש על החבל בימי ילדותי.
אבל האם זהו ריח פריחת השקד? את זה היה לי קצת קשה לזכור באותו הרגע בשל הדומיננטיות של תרכיז הכביסה. אין ספק שהייתה שם מעט מאוד ״רוח אביבית״ והרבה מאוד פלסטיק ותרכובת מסתורית של חומרים כימיים. אבל זה לא מפריע לנו לקנות את המוצר במחשבה שאנחנו צריכים אותו בביתנו.
אנחנו קונים מתוך מחשבה שאנחנו צריכים. תרכיז הכביסה יעזור לבגדים שלנו להריח טוב, והבגדים היפים שאנחנו לובשים מדגישים את טעם הלבוש הססגוני שלנו. כל דבר שאנחנו בוחרים לרכוש הופך מיד לשלנו ומגדיר את זהותנו. או באנגלית: If something is not me it can be mine.
אבל איפה מתחיל כל העיניין הזה של הצריכה? אנחנו נולדים אל תוך עולם של צריכה. אבל אולי המעגל מתחיל עוד ברחם? הרי אמא צרכה אוכל מסוים בתקופת ההריון ואולי גם תרופות מיוחדות. האם יכול להיות שנוצרנו בתוך מעגל הצריכה והתעשייה ותמיד היינו חלק ממנו?
ואולי ישנן דרכים לצמצם מעט את מה שאנחנו צורכים ולהפחית באותה הזדמנות את בועת הכסף שאנחנו שקועים בה. לזכור שאולי הסופר מרקט הוא מקום ללא מתנות בו אנחנו מצופים לצרוך ולקנות ללא הפסקה, אבל החיים שלנו הם מתנה גדולה בה אנו יכולים לעשות מה שאנחנו בוחרים. לדוגמה: להשתמש בחומץ מנגו מהול בשמן לוונדר במקום לקנות נוזל כביסה בסופר.
מומחה בישום בינלאומי
